בלי חרטא: המדריך לכתיבת תוכן מעולה

כולם מדברים על כתיבת תוכן. פוסטים, מאמרים, סרטוני וידאו ופודקאסטים. תוכן, תוכן ועוד קצת תוכן. רק שהמון אנשים מנסים ליצור תוכן שיקבל המון חשיפה ותגובות. ולא מקבלים את התגובות שהיו רוצים לקבל. ובעוד שעוד נדבר על איך בודקים יעילות של תוכן, יש משהו יותר מסקרן מזה על הפרק.

אם נשאל את האדם הממוצע "כן, אבל לפני שיצרת תוכן מעולה, חשבת מה זה בכלל תוכן?" נשמע איזה מלמול. תוכן זה… תוכן נו. משהו שיש לו "בשר". או "טופו", לצמחונים. תוכן זה… זה… מה זה משנה… העיקר שיהיו לייקים. רק שזו בדיוק הפואנטה. איך אפשר לנצח במשחק כשלא יודעים במה משחקים?

מה זה בכלל תוכן?

שימו בצד הגדרות מילוניות. תוכן הוא מילוי. מים בכוס הם התוכן שלה. הכוס, היא כלי הקיבול. היא ה"מדיום" (היחיד של "מדיה"). והמים מקבלים את הצורה של המדיום ומגדירים אותה. פתאום, זו לא רק כוס, זו כוס מים. וכן, כן אני יודע. מה הקשר. אבל תזרמו איתי כי יש פואנטה.

מה שרוב האנשים מפספס הוא שהתוכן והמקום שבו הוא מתפרסם הם 2 חלקים של אותו המסר. גם השעה שבה הוא התפרסם היא חלק מהמסר. וגם מי ששלח אותו ומי שקיבל. הודעת הוואצאפ "מתי תגיע?" לגבר נשוי תקבל משמעות שונה אם יקבל אותה מגבר או אישה ואם זה בצוהריים או בלילה.

כדי ליצור תוכן טוב, נצטרך לקבל את ההנחה שתוכן הוא לא רק מה שמופיע ביצירה שלנו אלא גם שאר המאפיינים שעוטפים אותה. ורק עכשיו, נוכל לצאת לדרך כדי ליצור תוכן טוב הרבה יותר. יודע שלא חשבתם שמכאן נתחיל. מבטיח להמשיך לעורר חשיבה אחרת.

מאיפה מתחילים בכתיבת תוכן טוב?

כדי ליצור תוכן טוב, אנחנו צריכים להכיר את הקהל שלנו טוב. למשל, ניקח את התוכן הכי מוכר – שיחה. יש הבדל בדרך שבה נדבר לילד, לרופא, לשוטר או לחבר. גם במידת הפשטות של מה שנאמר וגם בשפה שבה נבחר להשתמש. וגם בדרך שבה נתנסח בדרך למטרה שלנו בשיחה הזו.

הדרך ליצור תוכן טוב תלויה בהכרת אלו שאליהם אנחנו מדברים. כדי לכתוב הסבר שכולם יבינו, נצטרך לפשט אותו מאוד ולדבר באופן כללית. ואז, המסר יהיה סתמי. כזה שמדבר לכולם ולא מדבר לאף אחד. מהסוג של "אם גם אתם רוצים משהו, קנו אצלנו". לא משכנע. ובגלל זה, רצוי לדבר לקהל מוגדר יותר.

איך מגדירים קהל?

הטעות הגדולה ביותר היא לכוון לאנשים על פי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים. כאילו שהגיל, ההכנסה ומקום המגורים שלהם יגרום לי להבין אותם טוב יותר. זה לא. אתן דוגמה: 2 מיליונרים בני 74, גרים בטירה, באנגליה, גרושים ונשואים מחדש. ועדיין, מלך בריטניה צ'רלס ואוזי אוסבורן לא דומים מדי.

יותר חשוב שנבין את הקהל שלנו. מה מאחד אותם? מה מפריד אותם מאנשים ששונים מהם? מה הם עושים? על מי הם סומכים? מה יכול לגרום להם לא לסמוך על משהו? מה הם עושים בזמן הפנוי שלהם? איפה הם צורכים מידע? מה הם כבר מבינים על הנושא?

אלו כבר שאלות טובות יותר. כאלו שיעזרו לנו לבחור איך לדבר אל הקהל שלנו. הרי אם הוא מבין בנושא, נכתוב אחרת מאשר אם נצטרך להציג לאדם משהו בפעם הראשונה. זה יהיה ברמה טכנית שונה. במשלב לשוני אחר. וישנה את הבחירה בצורת ביטוי רשמית, תכל'סית, רגשית או הומוריסטית.

איך יודעים באיזו צורה לפנות אל הקהל שלנו בכתיבת תוכן יעילה?

כאן נדרש מחקר קטן. לא משהו אקדמי בהכרח. יותר הקשבה מכל דבר אחר. וזה דורש קודם כל נגישות לקהל שכזה כמובן. למשל, נניח שנרצה לפנות לאנשים שיהיו לקוחות שלנו וכבר יש או היו לנו לקוחות כאלה. אפשר לדבר איתם. לשאול אותם שאלות כמו אלו שרשמתי למעלה.

אפשר להיכנס לקבוצות שבהן אנשים כאלה נמצאים. לשים לב על מה מדברים. באיזו שפה הם משתמשים. אילו בעיות הם מציפים. אילו פתרונות הם מכירים או מחפשים. והתשובות שנקבל יעזרו לנו לדבר איתם בצורה שבה הם היו רוצים שידברו איתם. ויותר מזה, לדעת על מה רוצים לשמוע.

את כל המידע הזה נרשום. חשוב לציין ביטויים שהם משתמשים בהם. וכל זה לפני שיצרנו פיסת תוכן אחת. ולמה? כי יש נטייה להאמין שאנחנו מבינים אותם ויוצרים תוכן שמתאים להם. ולהפתעתנו הם לא באמת מגיבים. למה? כי אנחנו מתקשרים עם מי שאנחנו חושבים שהם ולא באמת איתם.

נו, אז איך הופכים את כתיבת התוכן לממש טובה?

אחרי שיצרנו רשימת נושאים וביטויים לכתוב עליהם, נרצה ליצור תוכן שבאמת יחדור את הציניות היומיומית. תוכן מרגש. כזה שמרגיש אותנטי. ובגלל זה, חשוב שניצמד לעקרונות הבאים:

1. לכתוב את דעתנו האישית על הנושא – יש המון תוכן היום כמעט על כל נושא. וזה לא רע. אם אין תוכן על משהו, זה לא בהכרח טוב. יכול להיות שהנושא בכלל לא מעניין. בגלל זה עושים את המחקר. רק שחשוב לזכור שאנשים רוצים לקרוא את הדעה שלנו.

2. להראות שאנחנו באמת מבינים – זה כיף לתת טיפים או כלים לפתור משהו. רק רגע לפני זה, חשוב להוכיח לשומעים שאנחנו מבינים אותם. ולכן, חשוב שנדבר לא רק על הפתרון אלא גם על הבעיה. כשאנחנו מראים שאנחנו יודעים למה שירצו את הפתרון, אנחנו מוכיחים להם שאנחנו מבינים את המצב שלהם וזה פותח אותם להקשיב למה שנציע להם.

3. להניע רגשית – לזכור שלא זוכרים תוכן שלא מרגש. אפילו אם יש בו אחלה טיפים. אפשר להניע באמצעות דוגמה למצב הקיים שתרגש אותם. או לדבר על איך שירגישו כשיישמו את התוכן. או שהתוכן אפילו יהיה בידורי ויגרום להם לצחוק, לבכות או להתרגש בכל צורה אחרת. העיקר שלא יהיה דיקט.

4. לא להגזים – לפעמים, אנשים רוצים שיחשבו שהם סופר צודקים. אז הם משתמשים בדוגמאות או בהשוואות הכי קיצוניות. על הדף, זה אמור להיות הכי מניע רגשית. רק שכשמשהו יותר מדי מעורר או מסעיר רגשית אדם, זה יכול לעורר אצלו בדיוק את ההיפך ולגרום לו לשנוא את התוכן.

5. לשזור ביטויים רלבנטיים – כאן המקום להשתמש בביטויים ששמענו את קהל היעד שלנו משתמש כדי לתאר את מה שהוא חווה, במקום שהם נדרשים. אחרי הכל, בכל פעם שהם קוראים את הביטויים שלהם, הם שומעים פינג דמיוני שמסמן להם שאנחנו חושבים כמוהם או לפחות מבינים אותם.

6. לערוך ולקווצ'ץ' – בעיקרון, תמיד עדיף לכתוב את התוכן שלנו לפני שאנחנו מפיקים אותו (מפרסמים בבלוג, מקליטים כסרטון וכן הלאה). ולא סתם לכתוב. לתת לו להישפך על הדף כרצף כתיבה בשטף אחד. ואז, רק אז, לערוך. להעיף מה שלא רלבנטי. ולהשאיר רק את התכל'ס שבאמת נדרש.

7. להיחשף לכמה שיותר תכנים מגוונים – תכנים, ובעיקר כאלה שלא דומים לכאלה שלנו, תמיד יכולים לתת לנו השראה. עוד משהו שאפשר להוסיף. סגנון העברה שונה מדי פעם. דברים קטנים שאפשר לשנות ויעשו שינוי גדול. שלא לדבר על לפתוח את הראש ולהיחשף לתכנים שיכולים לעזור גם לנו.

טריק אחד לכתיבת תוכן למתקדמים לסיום

אם בא לכם לכתוב משהו שמרגיש אפילו יותר אותנטי נסו את זה:
קחו את המידע שאספתם במחקר הראשוני, תסתכלו עליו ונחשו – מה הסיבה האמיתית שבגללה משהו כזה יכול לעניין, להפחיד או לרתק? ואז נסו להעמיק ולשער למה זה חשוב להם? שוב ושוב. עד שתגיעו לסיבה שהם לא יודו לעולם שבגללה זה מעניין אותם.

לדוגמה, נניח שמעניין אנשים לשמוע על שפת גוף. למה שזה יעניין אותם? יכול להיות שהם רוצים להיות טובים יותר במשא ומתן או בדייטים או משהו אחר? רק למה שזה יהיה חשוב להם שם? כי הם מתים לדעת מה האדם השני חושב? ולמה זה?

כי חשוב להם שיאהבו אותם ולפעמים, הם מרגישים שלא ולא יודעים למה. או, עכשיו זה כבר העומק שאנחנו מחפשים. עכשיו, בחיים לא נכתוב ישירות על העומק הזה. הרי אמרתי שהקהל לא רוצה בעצמו להודות שזו הסיבה שהוא קורא. אז מה נעשה?

פשוט נשים את זה ברקע. כאילו שאנחנו מדברים על שפת הגוף מתוך ההבנה שהם באמת מחפשים להרגיש אהודים ולא להיפגע. ואז, כשנכתוב, משהו מעניין יקרה. בחירת המילים שבהן נשתמש תהיה שונה. בלי להתכוון. והתוכן יהיה הרבה יותר מרגש וירגיש הרבה יותר אותנטי. כי הוא משקף את מי שהם בתוכו.

וואו, יצא קצת ארוך. אבל איזה מסע היה היום. וזה עוד כלום לעומת המאמר של שבוע הבא. רק זהו, די להיום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות

רוצה שנעזור לך ליצור תוכן שהופך ללקוחות?

אפשר להתקשר למשרד למספר 03-6133175 או להשאיר פרטים דרך הטופס הבא: